שנתיים לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1950, מנתה לוד 9333 יהודים ו- 1040 ערבים. למרות זאת לא היה בעיר שום מפעל. קרוב לשני שלישים מאוכלוסיית לוד נזקקו בשנתיים הללו לתמיכת סעד ולא היה באפשרותם לשלם את המיסים העירוניים. נטל זה רבץ על תקציב העירייה, שלא היה בו כדי להחיש את שיקומה של העיר. מסיבה זאת התעכב פיתוחה של לוד עד להקמת מפעלי תעשייה. רק כאשר קמו מפעלי התעשייה, הצליחו לבער את נגע האבטלה, שאפיין את שנות החמישים הראשונות.
ראשוני העולים, שהגיעו ללוד, הועסקו בעיקר בעבודות יזומות, שאותן יזם הממשל הצבאי. עם הקמתה של ועדת העירייה,התווספו עוד מקומות עבודה בפינוי הריסות, בהתקנת צינורות מים, בשיפוץ בתים ובסלילת דרכים ומדרכות אחדות. מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגראפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.
תושבי לוד הועסקו גם בעבודות השיקום של נמל התעופה ושל תחנת הרכבת. הבריטים פירקו מסילות וקרונות רבים משטחה, והיה צורך בהבאת המסילה למצב תקין בטרם תחלנה רכבות ישראל לנוע בה. העבודה הרבה, שנדרשה להבאתה של תחנת הרכבת לפעילות מחודשת, סיפקה לתושבים שעבדו בה מקום עבודה קבוע, והיה זה מקום העבודה הקבוע הראשון בלוד. ראשוני המפרנסים עבדו גם בחקלאות. מיד עם שיחרורה התחילו חברות חקלאיות כמו חק"ל ו"תנובה" בהכשרת שטחים חקלאיים, שהיו בסביבות לוד, וגם שם הועסקו פועלים רבים בעונות ה"בוערות". חברת חק"ל שיקמה חלק מפרדסי "הדר", שהיו בקרבת לוד, וכבר בשנת 1949 עסקו בחקלאות 200 מפרנסים מבני העיר.
בעיות הפרנסה הטרידו את פרנסי העיר מראשיתה. חברי המועצה הראשונה (מכל הסיעות) לא חסכו כל מאמץ, כדי להעלות בפני שר העבודה ובפני שר הסעד את מצוקתם של התושבים. ראש העיר הראשון, פסח לב ז"ל לא חסך כל מאמץ כדי למשוך ולעודד משקיעים להקים מפעלים בלוד, אך מפעלים אלה לא יכלו לקום לפני שחוברה העיר לרשת החשמל. מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגראפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.
המאמצים והשתדלויות של העירייה ושל ההסתדרות נשאו פרי, ועד שנת 1955 הוקמו בלוד כמה מפעלים גדולים הממשיכים עד היום לספק מקור פרנסה למאות ולאלפי פועלים. המפעל הראשון, שהעסיק כבר בתחילה 50 פועלים היה בית החרושת לסיגריות של חברת "החומה". מפעל זה הוציא את סיגריה "כנסת 6" שהיה מעל מוניטין בכל הארץ. מפעל אחר "טלרד", מפעל ארצי למרכזיות ולטלפונים, העסיק למעלה מ-60 פועלים. נוסף לכך הוקמו מפעלים קטנים, שהעסיקו עד 10 פועלים, בהון זעיר של חלק מהמתיישבים בעיר.
הרצון להגדיל את מקורות הפרנסה הביא לעיתים לא רק להקמתם של מפעלים בעלי תוחלת חיים קצרה, אלא אף לתוכניות עתידיות כדוגמת מרכז תיירות.

מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגראפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.