בתקופה זאת נכנסת ארץ ישראל למעגל ההיסטוריה של המזרח הקדום כמקשרת בין שני קצוות ה"קשת הפורייה". היישובים, שהוקמו באגנו של נחל איילון (בעיקר בחלקו המערבי), היו גדולים, ולוד נמנתה עימהם. התושבים המשיכו לעסוק בחקלאות גם בתקופה הברונזה הקדומה (2400 - 3200 לפנה"ס), והוסיפו על גידול התבואה קטניות, מטעי זיתים, שקדים ותאנים. אולם היישובים, שהוקמו בתקופה זאת, שונים מאלה שהוקמו בתקופה הכלכוליתית לא רק בגלל גודלם, אלא גם בהיותם מוקפים לעיתים בחומה. עובדה זו מלמדת על אירגון חברתי ותרבותי מפותח מזה שהיה נהוג בתקופה הכלכוליתית. מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגראפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.
בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת אין ידיעות רבות על לוד למעט רשימות פרעה תחותימס השלישי: הוא היה הכובש המצרי הגדול, שערך בין השנים 1501 - 1447 לפני הספירה, שישה-עשר מסעות מלחמה ממצריים דרך סיני לארץ כנען, לסוריה ולבנון והגיע עד הפרת. מסעות מלחמותיו של תחותימס השלישי תועדו בשלוש רשימות שנכתבו במצרים העתיקה והן כוללות ביחד 350 דמות יישובים. ברשימות אלה מאיזור המרכז בא"י נזכרו לוד כרתן או רתנו, יופה שהיא יפו גזרו שהיא גזר ואונו שנקראת גם היום אונו. מתוך: זוהר ברעם, מאמעוס ועד לוד שפלה מלוד ועד הים עמק.
יש חוקרים הסבורים שבאותה תקופה כל ארץ כנען נקראה בשם רתן או רתנו על שמה של לוד, אולם אהרוני סבור, כי רת"ן היר לדן המופיעה במקרא בשם לוד. רשימות אלה, שנכתבו לפני כ- 3500 שנה במצרים נותנת תיאור של תמונה יישובית די ברורה של כנען באןתה תקופה, ולוד תופסת בה מקום כיישוב מרכזי.

מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגראפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.