כמו בעשור הראשון והשני, המשיכה לוד לשמש גור היתוך ליוצאי קיבוץ גלויות. אם בעשורים הקודמים היתה אוכלוסיית לוד מורכבת כ-50% מכלל האוכלוסייה מיוצאי ארצות האסלאם הצטמצם אחוזם לכ- 33% בלבד.
לוד בעשור השלישי קלטה משפחות רבות יוצאי אמריקה הלטינית, ברית המועצות, הודו ואנגלו-סכסיות. במסגרת התכנית "התעשייה האווירית בונה לעובדיה" שוכנו בלוד עובדים ותיקי הארץ שחיו בערים אחרות, והחליטו להשתקע בלוד בגלל קירבתם למפעלי התעשייה האווירית. בעקבות התבססות הכלכלית ובעקבות העלאת הרמה של שירותי הרווחה קטן מאד בעשור זה נזקקי הסעד.
בלוד התגוררו בעשור השלישי לקיומה של לוד כ-5000 תושבים מוסלמים ו-500 תושבים נוצרים. בניגוד לעשור הראשון שבו ישב המיעוט הערבי בשכונת הרכבת ובעיר העתיקה, ובעשור השלישי התפזרו התושבים בכל קצווי העיר. הפיזור נבע בראש ובראשונה מחיסול הבתים הרעועים של העיר העתיקה. הרגלים הקשורים במסורת ובנוהג הביאו לכך שהערבים בעיר מעדיפים מבנים חד קומתיים סגורים בגדר מוגבהת, דוגמת אלה שנמצאו ברובע המערבי שהתפתח בתקופת המנדאט. התושבים, שפונו הרעועים של העיר המזרחית , העדיפו לגור ברובע זה, ולא רצו לגור בשיכונים, שלא התאימו להרגלי המגורים שלהם. מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגרפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.
לאלה שהעדיפו חיי צוותא הוקמה שכונת "נווה ירק" המתאימה למסורת המגורים שלהם: מבנים חד קומתיים, שחיי המשפחה התנהלו מתוך בתוך חצר גדולה. בנוסף לשכונה זו התיישבו הערבים בלוד בסמוך למסגד העתיק.
האוכלוסייה הערבית בלוד הגדילה את עצמה פי חמישה מאז קום המדינה. הגידול הוא תוצאה של ריבוי טבעי בשיעור גבוה, שמאפיין את המיעוט הערבי. נוסף על הריבוי הטבעי הגרו ללוד ערבים רבים מערים אחרות ובדואים שזנחו את נדודיהם.
תושביה הערבים של לוד השתלבו בעשור השלישי בכל ענפי התעסוקה בעיר. במפעלים, במסחר ובחקלאות.
תושבי המיעוט הערבי נהנו מכל שירותי העירייה הקיימים. דגש מיוחד הושם על פיתוח רשת החינוך לתלמידים הערביים. בעיר נבנו בעשור השלישי גני ילדים, בתי ספר עממיים ובית ספר תיכון, שבהם מורים בעיקר בערבית והעברית הינה שפה שנייה.
הדאגה לחינוך הנוער התבטא גם בהקמת שני מועדוני נוער ערביים בלוד, בהם הילדים נפגשים, שומעים הרצאות ומשתתפים בחוגי העשרה.
האוכלוסייה הערבית בעשור השלישי נהנתה משגשוג כלכלי גם בימי האבטלה שאפיינה את התושבים הערבים בכל הארץ.

מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגרפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.