העשור השני התאפיין בהתבססות והתרחבות בכל התחומים. פסח לב פינה מקומו לקמיל אלכסנדר, שהיה מהנדס במקצועו. כמהנדס ראה קמיל אלכסנדר את עתידה של לוד בהשתתת כלכלתה על ענף התעופה. מתוך אמונה כי זה ייעודה של לוד, פנה ראש העיר לבן גוריון וביקש את תמיכת הממשלה בהפיכתה של העיר לעיר תעופה. התמיכה הממשלתית לא איחרה לבוא ומכון בדק הפך לתעשיית האווירית. המפעל היצרני קלט אלפי עובדים תושבי לוד, ואלה הוכשרו ע"י המפעל למקצועות התעופה. ליד המפעל הוקם בית ספר למקצועות התעופה. ביססו של המפעל והרחבתו הצריכו עובדים מיומנים, והיה צורך לבקש ממחלקת הקליטה שתזרים לעיר עולים חדשים שיוכלו להשתלב במפעל זה ובמפעלים אחרים, שהתבססו במקום בעשור זה. אוכלוסייתה של לוד גדלה באיטיות, שהדביק חברתית את יוצאי הגלויות השונות. חלק מהמתיישבים של העשור השני היו ותיקים ילידי הארץ שעקרו מערים אחרות בארץ בגלל עבודתם בתעשייה האווירית.
בעזרת הסברה מתאימה, עודדו נשים רבות להשתלב במפעלי התעשייה, אשר שיוועו לכוח אדם ובכך עלתה רמת החיים. אנשים שישבו ברובע המערבי ובשכונת הרכבת מכרו את בתיהם לבני מיעוטים ועברו לגור בשיכונים מרווחים. כתוצאה מן העלייה ברמת החיים ומן ההתבססות הכלכלית ירד מספר נזקקי הסעד במקום מ- 40% בתחילת העשור ל - 10% בסופו.תשלום המיסים וצמצום מספר הנזקקים אפשר פיתוח תשתיות ואת שירותי הרווחה. מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגרפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.
על פי תכנית האב החדשה נבנתה "לוד החדשה", והעיר התרחבה בעיקר לכיוון דרום ולכיוון דרום מזרח. הקרקע בתחומי לוד שהיתה ברשותו של הממונה על נכסי נפקדים, עברה לידי מנהל מקרקעי ישראל. המבנים בשכונות החדשות כללו מבנים בני 3-4 קומות לעומת המבנים החד והדו קומתיים בעבר.

השינוי העיקרי במראה העיר התחיל להסתמן עם בנייתו של מרכז עסקים חדש שכלל חנויות, בית קולנוע (אורלי), מיבנה חדש לעיריית לוד ומגורים צמודים למרכז. ברחבה של המרכז החדש נפתחו בתי קפה חדשים, שלא דמו כלל לקיוסקים העלובים של שנות החמישים. דגש מיוחד הושם בבניית מבנים ציבוריים: קופת חולים, בית הסתדרות, דואר, גני ילדים ובית ספר המקיף לוד - רמלה עבר למבנה אחד.
התבוססותה של מפעלי התעשייה והתרחבות הבנייה, גרמו לכך שלוד כמעט שלא נפגעה מן המיתון הכלכלי, אשר שרר בארץ לפני מלחמת ששת הימים . מאלפת העובדה שפיתוח העיר לא נפגע למרות שאלכסנדר קמיל התפטר בשנת 1964, וראש העיר שהחליפו היה שרגא שוולבה מוותיקי העיר. בשנת 1965 נבחר צבי איצקוביץ שגם הוא היה מראשוני התושבים בעיר.

מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגרפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.