דליה וקלרה חזרו לבית הספר בלוד ואין מאושרות מהן

אין חדשות מרעישות בכותרת הזו. נפתחה שנת הלימודים, החגים גם הם כבר מאחורינו, ודליה וקלרה, תושבות לוד, חזרו למסדרונות בית הספר. הסיפור הזה לא היה מעניין אילולא הידיעה שהשתיים האלה הן  בנות כ 60 - 70 שתי נשים שעם פרישתן לגמלאות ...


תאריך: 20-11-2019

image

אין חדשות מרעישות בכותרת הזו. נפתחה שנת הלימודים, החגים גם הם כבר מאחורינו, ודליה וקלרה, תושבות לוד, חזרו למסדרונות בית הספר. הסיפור הזה לא היה מעניין אילולא הידיעה שהשתיים האלה הן  בנות כ 60 - 70 שתי נשים שעם פרישתן לגמלאות החליטו שדווקא עתה הגיעה העת לפקוד שוב מוסד חינוכי, אלא שהפעם הן עושות את זה, בסטטוס של מתנדבות. דליה וקלרה, מתנדבות במסגרת עמותת ידיד לחינוך כתומכות חינוך והוראה לתלמידים ומודות כל יום מחדש על ההזדמנות לחוויה משמעותית, מעשירה, משמחת ותורמת. כשדבר הוא טוב, הנטייה היא להעביר אותו הלאה. דליה וקלרה, מלאות סיפוק מעשייתן החברתית ביקשו לנצל את הבמה התקשורתית המקומית הזו בפנייה ישירה וקריאה לתושבים נוספים מלוד, בני הגיל השלישי, להצטרף לקבוצת ידיד לחינוך המקומית ולהיות חלק מפרויקט חברתי מחולל שינוי. הנה סיפור חוויותיהן, לא נגענו:

דליה אלון: אני סבתא במשרה מלאה לארבעה נכדים, אחרי עשורים שבהם עבדתי בעבודות שונות בעת יציאתי לפנסיה הרגשתי צורך להתנדב מתוך רצון לתת מכוחי ומרצי. החלטתי לחפש התנדבות הכוללת עבודה עם ילדים בבית ספר היסודי, בשאיפה שאצליח לבצע התנדבות מאתגרת ומספקת. הצטרפתי לקבוצת ידיד לחינוך בלוד ושובצתי לבית הספר "נעם המאירי". מהרגע הראשון חשתי התרגשות רבה לקראת ההתנדבות וחשבתי על הפעילויות שאבצע עם הילדות, על הנושאים שנלמד ועל החוויה המשותפת. כאשר הגעתי לבית הספר קבלת הפנים הייתה יותר מחמה, החל מהמפגש הראשון עם סגנית המנהלת וסגל ההוראה, שליוו את התהליך מתחילתו. יותר מהכול נהניתי מהעבודה המשותפת עם התלמידות. לפני כל מפגש הקפדתי לחשוב על דרכים לעניין את התלמידות, לאתגר, לגוון, להשפיע וליצור חוויה של למידה שונה. רציתי להנגיש להם את הסיוע שלי בדרך יצירתית ולגרום להן לחשוב אחרת. תהליך הלימוד עם התלמידות היה מעשיר, מגוון ומרתק. למדנו תוך כדי עיצוב חיות בפלסטלינה, צביעת ציורים, והכנת יצירות אומנות. חיזקנו היכולות בלמידה חווייתית של לוח הכפל והן הצליחו להפתיע אותי כל פעם מחדש בכישרון שלהן. היה לי חשוב להכניס בהן תחושה של הצלחה, מסוגלות ויצירתיות, להראות להן שניתן ליצור ולעשות דברים ממוצרים יומיומיים שקיימים בבית ושיש בהן יכולות מעבר לכל מה שהן חשבו על עצמן. נהניתי מכל רגע, קיבלתי יותר משנתתי. התמלאתי בתחושת חיוניות, הגשמה ואהבה. יום ההתנדבות השבועי שלי הוא יום צבעוני וכה משמח. 

קלרה שוורצמן: בשנה שעברה ליוויתי 6 בנות בכיתות א'-ג'. חבורה שכזאת. לרוב בשיעור פרטני אך לעתים גם בזוגות. היינו נפגשות בספריה של בית הספר ועבדנו ביחד סביב שולחן. נוצר בינינו קשר בין-אישי קרוב, נעים ומאוד חשוב לי ולבנות. ראיתי במהלך השנה כיצד הן נתרמות מהמפגשים, הרגשתי את הייחוד של התרומה שלי. הבנתי שהן רואות בי אדם קרוב, לא אם וגם לא מורה. משהו אחר. כמו סבתא במובן המכיל, הלא שיפוטי והמאפשר. לכל אורך הדרך הקפדתי ושמרתי מכל משמר על האווירה. חשוב היה לי יותר מכל שהבנות ירגישו טוב ויהיו רגועות. השתדלתי שנעבוד יחד ביצירה, שיחושו בידיים את החומר ותוך כדי החיבור, יפתחו, יביעו מחשבות ורעיונות וייהנו מתהליך הלמידה. לקראת כל חג אנו עוסקות בתכנים הקשורים ובהתאם מכינות יצירות מתאימות מחומרים ממוחזרים. למשל ליצנים בפורים, ליום ירושלים ציירנו בצבעי ידיים או טנא לשבועות. במהלך היצירה הכנסתי תכנים והרחבת ידע עולם שגם הרחיבו את החוויה לתחום של חשיבה ושפה. לא רק התלמידות פותחות את ליבן, גם הצוות החינוכי מקפיד על יחס מכבד ונעים. הן המחנכות והן המורות המקצועיות מתייחסות אליי כחלק מהן ונרתמות לכל בקשת עזרה. אני מרגישה בבית ספר בת בית רצויה ולעונג לתרום למאמץ החינוכי. מנהלת בית הספר, סגנית המנהלת, היועצת והמזכירה – כולן מבינות את הערך הרב של עבודת המתנדבים הגמלאים ומעמידות את התנאים הדרושים שמאפשרים למתנדבים כמוני לעצב קריירה שנייה או שלישית רק שהפעם כמתנדבת במערכת החינוך. 

להצטרפות לקבוצת ידיד לחינוך בלוד, יהודית בן אברהם 050-7922796

בתמונה למעלה: דליה וקלרה, מלאות סיפוק מעשייתן במסגרת ידיד לחינוך