שירותים
בקליק

שירותים בקליק

אודות - העיר לוד

עובדות ומספרים

שנת הקמה: המאה ה- 15 לפנה"ס 
מקור השם: נזכרת לראשונה כאחת מערי כנען שנכבשו ע"י תחותימס השלישי,  (1447-1501 לפני ספירת הנוצרים).
שוחררה ע"י גדוד קומנדו 89 של צה"ל, במהלך "מבצע דני", ביום ה' בתמוז תש"ח (11.7.1948).
שטח שיפוט: 13,500 דונם 
מיקום: במרכז שפלת החוף, בצומת דרכים בין ת"א לירושלים. 
אוכלוסייה: לוד מונה כ- 81,000 תושבים, מתוכם 72.5% יהודים, וכ- 27.5% ערבים. 

  • כ- 33% מקרב אוכלוסיית העיר הם עולים חדשים אשר עלו לאחר 1990, מהם 11,860 יוצאי חבר העמים, 2,680 יוצאי אתיופיה, 10,380 מארצות אחרות.
  • 36.6% מכלל האוכלוסייה הם ילדים עד גיל 18, 12.4% בגיל 65 ומעלה.
  • מס' הנפשות הממוצע למשק בית עומד על 4.3 (במגזר הערבי 7.1).
  • כ- 85% מקרב בני הנוער מתגייסים לצה"ל.

כתובת הרשות: עיריית לוד, שד' דוד המלך 2, כיכר הקומנדו 1 

ת.ד. 401, לוד 
מיקוד: 7127225
טלפון: 08-9279900/1
פקס: 08-9279046

לוד –עבר, הווה, עתיד

למעלה מ-5,500 שנות היסטוריה יש לעיר לוד, אחת הערים העתיקות ביותר בארץ ישראל ומהבודדות שבהן לא פסק רצף ההתיישבות מעולם. מיקומה המיוחד במרכז ארץ ישראל, משך אליה את אבות אבותינו התנ"כיים. במהלך ההיסטוריה משלו בה חליפות נוצרים ומוסלמים, כשהסולטאנים התורכיים הם שהותירו בה מזכרות ארכיטקטוניות הפזורות בשפע.

 

תמיד שימשה מרכז רוחני ליהודים, למוסלמים ולנוצרים. כבר בעת העתיקה, הייתה לוד תחנה בדרך הים אשר היוותה את עורק התנועה העיקרי של ארץ ישראל. לעובדה זאת הייתה השפעה מכרעת על מעמדה ועל התפתחותה של העיר לוד, אשר נמצאה על תוואי של נתיבים מרכזיים. בדרכים הללו שהצטלבו בלוד, הילכו שיירות, אשר בעליהן התעכבו בעיר, סחרו בה ותרמו להתפתחותה הכלכלית בכל הזמנים.

בתקופת פריחתה נחשבה לוד כמשנה לירושלים, גדולי הרבנים ישבו בה והיו בה סנהדרין קטנה וישיבה גדולה, בראשה רבי אליעזר בן הורקנוס ובה הורו גדולי החכמים והתנאים בהם רבי טרפון, רבי עקיבא ועוד.

לאורך כל השנים ידעה לוד תקופות של שגשוג ופריחה לצד תקופות של שפל וירידה, זאת בשל המלחמות הרבות שפקדו את האזור והמעבר של העיר מיד שליט אחד למשנהו: היוונים, הרומאים, הצלבנים, העותומאניים, התורכים, כולם הגיעו לעיר לוד או לסביבתה, ושלטו בה במהלך השנים והתקופות ההיסטוריות.

לוד חזרה לידיים יהודיות במלחמת העצמאות כאשר גדוד קומנדו 89 בפיקודו של משה דיין, שיחרר אותה במהלך "מבצע דני" ביום ה' בתמוז תש"ח (11.7.1948). ביום ו' באייר תש"ט (5 במאי 1949), הוענק ללוד מעמד של עיר.

כעיר קולטת עלייה בשנותיה הראשונות, נקלטו בה אלפי יהודים מקצווי תבל. עם השנים הפכו אלפי העולים לחלק בלתי נפרד מההווי של העיר והתלכדו להם יחד, בלי כל הבדל, לפסיפס נפלא של תרבויות וחברה רבגונית  - דתיים ושאינם דתיים, ותיקים ועולים, צעירים ומבוגרים, יהודים ושאינם יהודים. לוד כעיר מעורבת, מהווה סמל ודוגמה בישראל לדו-קיום המושתת על ערכים של סובלנות, הבנה וכבוד הדדי, בעיר שבה חיים יחד, זה לצד זה, יהודים, נוצרים ומוסלמים. כיום מונה אוכלוסייתה של העיר, למעלה מ-81,000 תושבים.

השער של המדינה

נמל התעופה בן-גוריון הצמוד ללוד מעניק לה את התואר "השער של המדינה". לוד- עיר של נגישות אידיאלית. מיקומה בטבורה של המדינה, סמוך לנתב"ג, כ-15 דקות נסיעה בלבד למרכז תל אביב וגוש דן, כחצי שעה לירושלים ובסמיכות לצירי תחבורה אסטרטגיים בהם כביש "חוצה ישראל" (כביש 6), הכביש המהיר תל אביב-ירושלים (כביש מספר 1), כביש 40, כביש הרוחב 431, כביש 44 (דרך צריפין) וכן ממוקמות בה שתי תחנות רכבת המקשרות את העיר לכל חלקי הארץ. כל אלה הופכים את לוד לעיר של נגישות אידיאלית ובעלת פוטנציאל משמעותי ביותר הן למגורים והן לפיתוח עסקי.

ואכן, על מסלולי גישה נוחים אלה, הולך וגובר זרם הבאים ללוד, בהם של עשרות מפעלי תעשייה הנהנים ממרכזיות העיר והנגישות המהירה לנמלי האוויר והים.  אזור התעשייה הצפוני של לוד, נחשב לאחד ממרכזי התעשייה החשובים והמבוקשים ביותר בכל איזור המרכז זאת בשל קרבתו לנמל התעופה בן גוריון ומשום עתודות הקרקע הזמינות המצויות בקרבתו.

מרכז הצעירים בלוד, שלושת כפרי הסטודנטים שהוקמו בה, מביאים עמם רוח חדשה ורעננה שתורמת לחיזוק החוסן האישי והקהילתי של תושבי העיר, וכן לשיפור ניכר בתדמיתה כעיר צעירה ותוססת יותר העומדת בפני תפנית בפיתוחה וקידומה.

מערכת החינוך הטובה בלוד מעניקה מסגרת לימודית מהגיל הרך ועד לעל יסודי. כ-18,000 תלמידים בכל מסגרות החינוך בלוד: בחינוך הממלכתי, הממלכתי דתי, בחינוך הלא יהודי ובחינוך המיוחד. תוכנית הלימודים בגני הילדים, בבתי הספר היסודיים והתיכוניים, מבוססות על שיטות מתקדמות ביותר שמשרד החינוך דוגל בהן, המועברות ע"י מורים ומחנכים שמצטיינים בשיטות הוראה אלו.

בשנת תשע"ז-2017, זכתה לוד לראשונה בתולדותיה בפרס החינוך הארצי, המבטא את המהפכה הגדולה, שמתחוללת בעיר, מעיר נחשלת וחבוטה בעבר, לעיר שמזנקת כיום קדימה וקוטפת כל פרס.

תנופת פיתוח החלה בלוד. בימים אלה נמצאת העיר לוד בתהליכי התחדשות והתפתחות מואצים הכוללים תחילת עבודות בנייה של אלפי יחידות דיור, הקמת מוסדות חינוך וציבור, הרחבת פארק התעסוקה, פרויקטים בתחום התחבורה, שיפור חזות העיר, פיתוח ותשתיות, מגוון תכניות שעיקרן, פיתוחה וקידומה של העיר תוך שיפור וייעול השירות עבור תושבי העיר, כקהל היעד העיקרי בעשייה העירונית.

מגמה זו באה לידי ביטוי גם בכל תחומי החיים בעיר, השקעה בחינוך, בתרבות, באירועים, בספורט, באיכות סביבה ובפיתוח הפוטנציאל התיירותי. אנו משקיעים משאבים חסרי תקדים במיתוגה של העיר, תוך עבודת צוות מצוינת וחשיבה תכנונית אסטרטגית.

לאחר שנים ארוכות, שוב יש הגירה חיובית לעיר של אוכלוסייה חדשה שרואה את הפוטנציאל העצום של העיר. כך גם, מוסדות ממשלתיים עוברים ללוד, בהם בית המשפט המחוזי ומשרדי הנהלת רכבת ישראל . אנשי ציבור רבים מזהים את הפוטנציאל בלוד, רואים את תנופתה ומתחברים לעשייה, מה שמעצים את הכוחות והתקציבים המגיעים לעיר, אוכלוסיות חזקות, צעירות ומגוון קהילות מיוחדות.

הרוח החדשה שמנשבת בלוד מקבלת בשנים האחרונות ביטוי בתקשורת הארצית שמפרגנת יותר ויותר לעיר לוד. בחמש השנים האחרונות, החל מ-2013,  כיכבה העיר לוד בתקשורת בהקשרים חיוביים המציגים את יתרונותיה של העיר בזכות מיקומה האסטרטגי והמרכזי בלב המדינה, ועל העיר אשר מחדשת פניה בימים אלה.

כחלק מטיפוח החינוך פועלת בעיר רשת המתנ"סים המתחדשת, הלב הפועם של התרבות בלוד, בשלל פעילויות חברה ופנאי לבני כל הגילאים, ובמגוון הצגות ומופעים לרווחתם של התושבים.

היהלום שבכתר העיר לוד טמון בנוער הנהדר שגדל והתחנך בה ואשר נושא עימו מטען חינוכי – חברתי אדיר. עשרות אלפי בני נוער נפלאים ואיכותיים שמוסיפים לעיר כבוד וגאווה בהישגיהם ובפעילותם במסגרות השונות.

בלוד, מערכת רווחה טובה הפועלת במסירות כדי לספק צרכים אנושיים ולהעניק שירות וסיוע ליחידים, קשישים, משפחות וקהילות המתקשים למצות את יכולתם, כדי לאפשר להם להתפתח ולתפקד בצורה טובה יותר ובעצם כך להביא לתרומה גדולה יותר לסביבתם ולחברה.

דירוג היציבות הפיננסית של הרשויות לשנת 2018 שערכה חברת המידע העסקי CofaceBDI, ממקם את לוד במקום השמיני. לוד רשמה הישג חסר תקדים מבין הרשויות המקומיות בישראל, כאשר זכתה שלוש שנים ברציפות בפרס שר הפנים לניהול כספי תקין (לשנים 2013 - 2017).

דירוגה של לוד בין 10 הערים היציבות בישראל ופרסי הניהול הכספי התקין מהווים בשורה חשובה לעיר ואות כבוד לעיריית לוד שעשתה מהפך, מעירייה על סף פשיטת רגל בעבר לעירייה איתנה ובעלת יציבות פיננסית, בזכות עבודה משותפת של הנהלת העירייה ועובדיה השותפים לניהול מקצועי, תקין, יעיל ואחראי של הקופה הציבורית.

בשנת 2017 חתמה לוד על הסכם פיתוח אסטרטגי עם ממשלת ישראל בהיקף כולל של למעלה כ-7 מיליארד ש"ח, אשר יבטיח את עתידה של העיר כיעד מגורים מועדף במרכז המדינה. בשנים הקרובות עתידה לוד להוסיף קרוב ל-20,000 יחידות דיור, להכפיל כמעט את אוכלוסייתה ולהפוך לאחת הערים הגדולות והמבוקשות בישראל למגורים, בלב אזור הביקוש במדינה.

אלפי שנות היסטוריה וצלילים חדשים ברחבי העיר. אלו הם צלילי קולות הפיתוח של עיר שמסתערת מחדש על עתידה. נדבך על נדבך, היא מציעה את כל היתרונות של עיר במרכז  המדינה– המתובלים בתחכום ובאיכות של עיר קטנה ללא פקקים ועם שפע מקומות חניה.

מספר דקות לצד אחד – ואתה בלב ההמולה התל-אביבית, וכמה דקות חזרה, ואתם בביתכם, מוקפים בכל היתרונות שמעניקה לך העיר לוד.

לוד-פאר מישור החוף של ארץ ישראל

ההיסטוריה והארכיאולוגיה של העיר לוד
ממצאים ארכיאולוגיים מעידים כי לוד נוסדה לפני כ-8,000 שנה (בתקופה הניאוליתית) בסמוך לאפיק נחל איילון. בחפירות הארכיאולוגיות נחשפו בתי חומר ואף קברים בהם הוטמנו תושבי האתר. מאז היווסדה, לוד הייתה מיושבת בכל התקופות ההיסטוריות של ארץ-ישראל וככל הידוע זו העיר היחידה בארץ-ישראל ששמרה על יציבות יישובית כה מרשימה. אפילו ירושלים, קיסריה ועכו ננטשו בתקופות מסוימות בעת שלוד נותרה על כנה.

לוד נכנסה לדפי ההיסטוריה כבר בימי הפרעה המצרי הנודע, תחותמס ה-3, אשר עבר בלוד בדרכו להכניע ברית של ערי כנען וסוריה סמוך לעיר מגידו. התעודות המצריות מלמדות שלוד הייתה נקודה חשובה על אם "דרך הים", היא ה"אוטוסטרדה" הקדומה החשובה ביותר במזרח הקדום.

החל מהתקופה הפרסית הפכה לוד למרכז חשוב לקהילה היהודית. לימים בתקופת המשנה והתלמוד היה בלוד מרכז ראשון בחשיבותו של יצירה רוחנית וספרותית ורבים מגדולי הרבנים חיו בעיר ויצרו בה. גם רבי יהודה הנשיא, אשר היה מזוהה עם ציפורי שבגליל, הרבה לבקר בלוד ופעל בה.

בתקופה הרומית, בעת שהארץ נוהלה על ידי האימפריה האדירה, זיהו השליטים את לוד כצומת דרכים מרכזי בארץ ישראל. שבע דרכים אימפריאליות חיברו את לוד עם כל המרכזים החשובים של הארץ ובכך הרומים הפכו את העיר לליבה הפועם של ארץ-ישראל. לוד נקראה באותם ימים “DIOSPOLIS” "עיר האלוהים" וכיאה לעיר האלוהים נבנו בה מקדשים מפוארים והיא הפכה לעיר מפוארת אשר לא נפלה בפארה מקיסריה, מבית שאן ומערים רומיות אחרות. בחפירות בעיר נחשפו וילות רומיות מפוארות ובהן רצפות פסיפס, רהיטי שיש, מטבעות זהב ותכשיטים. גולת הכותרת של הממצאים בני התקופה היא רצפת הפסיפס שנחשפה בוילה רומית מן המאה הרביעית לספירה, בשכונה הנקראת כיום נווה-ירק. רצפת הפסיפס מציגה ספינות מפוארות וחיות ים ויתכן שהדבר מלמד כי בעל הווילה המפוארת היה יורד ים ולכן בחר בסצנות אלה בכדי לפאר את טרקלין ביתו.

רצפת הפסיפס המפוארת של העיר לוד נחשפה בשנת 1996 והיא ללא ספק המרשימה ביותר מבין הרצפות בארץ-ישראל ומהמרשימות בעולם העתיק כולו.

בלוד נולד וחיי ג'ורג', אשר היה לימים קצין בצבא הרומי. ג'ורג' בחר להפיץ את הנצרות ברחבי העולם בימים בהם הפצת הנצרות נתפסה כעברה ובעיקר הייתה אסורה על חיילי הצבא. אגדות רבות מספרות כי באחד ממסעותיו נתקל ג'ורג' בדרקון מאיים, נלחם בו וגבר עליו. סצנת המאבק בין ג'ורג' הקדוש לדרקון הפכה לאחת מהחשובות באומנות הנוצרית בעולם כולו.

בשל פעילותו המיסיונרית הוצא ג'ורג' להורג ע ידי שלטונות הצבא הרומי והפך למרטיר, שכינויו בעולם הנוצרי הרחב ג'ורג' הקדוש. לאחר שנים רבות הובאו עצמותיו לקבורה בלוד וניתן עד היום לבקר בקברו אשר בקריפטה התת-קרקעית של הכנסייה היוונית האורתודוקסית בעיר. 

בתקופה הביזנטית הוחלט לשנות את שמה של העיר לוד לגאורגיופוליס, עירו של ג'ורג'. אז הוקמו בעיר כנסיות גדולות ומפוארות. 

במאה ה-7 כבשו המוסלמים את הארץ. השליטים המוסלמים קבעו את לוד כבירה אזרחית של ג'ונד פלסטין (מחוז פלסטין) זאת לאחר שהכירו במרכזיותה של העיר ובהיותה לב העורקים של הארץ. רק לאחר כ-80 שנה ייסדו המוסלמים את רמלה השכנה, אשר נבנתה במיוחד בכדי לשמש כבירה במקום לוד, אשר הייתה מזוהה מידי לטעמם עם התרבות הרומית-ביזנטית. 

כשהצלבנים כבשו את ארץ-ישראל הם ידעו היטב על עירו של ג'ורג' ולכן הקימו בלוד קתדרלה מפוארת אשר כל שנותר ממנה הוא אפסיס ואומנות אחדות ששולבו לימים בכנסייה היוונית. 
הממלוכים דחקו את הצלבנים מארץ ישראל במאה ה-13 והשתלטו על לוד. הם הקימו בעיר את מסגד אל-עומרי ובנו את גשר ג'ינדאס מעל נחל האיילון, מצפון לעיר. גשר ג'ינדאס העומד על כנו עד היום, הוא מהגשרים העתיקים המרשימים בארץ ישראל.
בתקופה העות'מנית הפכה לוד לעיירה מרכזית באגן נחל האיילון ולמרכז חשוב לתעשיית שמן הזיתים ומוצריו. בפארק השלום בעיר נותרו כמה מבני אבן מפוארים אשר שימשו עד לפני כ-60 שנה לייצור השמן ומוצריו. בעיר נבנה חאן יפה (חאן ח'ילו), מסגדים אחדים ובתי אבן יפים ששרדו בחלקם עד ימינו.

כשהבריטים כבשו את הארץ הם השכילו להבין (כקודמיהם הרומים) שלוד היא הצומת המרכזי והטבעי של ארץ ישראל. לפיכך החליטו להקים בעיר את תחנת הרכבת המרכזית, בין קהיר בדרום לדמשק בצפון. מצפון לעיר הקימו הבריטים את שדה התעופה הבינלאומי של הארץ אשר נקרא שדה לוד, עד למותו של ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון.

מתיישבים חדשים בעיר העתיקה

בתום הקרבות וכאשר נשלם כיבושה של העיר, רוכזו התושבים הערביים שנותרו בה בגרעין הישן של לוד. קטע זה נסגר בפקודת המושל הצבאי והכניסה אליו הותרה רק ברישיון מטעמו. מלבד המופקדים על ביטחון הישוב לא ישבו בלוד אזרחים יהודיים. מאחר שהכניסה לעיר הותרה רק ברישיון, והתנועה אליה היתה אפסית, ידעו על קיומו של מקום זה רק מעטים מאוד מן העולים של שנת תש"ח. כך נשארה העיר נטושה עד דצמבר 1948.

בשלהי שנת 1948, מינתה מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית עובדים מוותיקי הארץ, שנשלחו להכין את המקום לקליטת המתיישבים החדשים בעיר. ראשוני הנקלטים אמורים היו להגיע מן המעברות ומבתי העולים, אך הם לא מיהרו להגיע ללוד. מצבה הפיסי של העיר רחוק היה מלהלהיב את העולים. הפחונים, האוהלים והבדונים של המעברות נראו לעולים כתחליף טוב יותר מבית רעוע בלוד.

מאחר שעד לבואם של התושבים הראשונים לא פונו ההריסות מן העיר, היה מראה מקום מוזנח מאוד. ראשוני העולים אשר הובאו למקום לשם סיור, לא חזרו אליו שנית. קבוצת העולים הראשונה שהגיע ללוד כללה כמה משפחות יוצאות פולין ורומניה. רובן סרבו להישאר במקום, והעדיפו לחזור למעברה. קבוצה אחרת היתה מורכבת בעיקר מיוצאי בולגריה. מאחר שרובם היו יוצאי תנועות ציוניות בארץ מוצאם וחדורי אמונה שאין ארץ ישראל ניקנת, אלא ביסורים, היתה בהם הנכונות להקרבה. הם התיישבו במבנים השלמים ששרדו בחלק המערבי של העיר. עם קבוצת המתיישבים הגיעו ללוד גם כמה יוצאי קיבוצים ותיקי הארץ, אשר בתוקף תפקידיהם בסוכנות ובממשל, החליטו לתת דוגמא אישית ולהישאר עם העולים שאותם קלטו.

וכך – בעיר הרוסה למחצה, חסרת מים, חסרת ביוב ומאור, נשארו ראשוני המתיישבים, ואלה הוכיחו לכל מי שפחד לבוא ללוד, כי אפשר לגור בה.

לאט לאט, בלי שידולים מצד הקולטים, הגיעו ללוד אלפי מתיישבים ממעברות באר יעקב, מבתי העולים של רעננה וממושבי פרוזדור ירושלים, ותוך תקופה של פחות מחצי שנה, הגיע מספר התושבים (בתחילת שנת 1949) לחמשת אלפים. ככל שהלך ורב מספר התושבים, ניכר הצורך בביטול הממשל הצבאי ובהקמת רשות עירונית, שתדאג לצורכי הישוב.

באפריל 1949, התחיל השילטון האזרחי בעיר. סמכויותיו של המושל הצבאי הלכו והצטמצמו, ובתחילת חודש תמוז תש"ט (יולי 1949), זמן קצר לאחר הכרזתה של לוד לעיר, סיים בה את תפקידו.

 בסוף שנת 1949, כבר היו בלוד כ- 5,000 תושבים. בשנים שלאחר מכן הוסיפה העיר להתפתח במהירות, הוקמו בה מפעלים רבים ומספר תושביה עלה ל- 19,000 בשנת 1960 ול- 40,000 ב- 1980.

סמל העיר וחזון

סמלה של העיר צויר ע"י זאב פבזנר. הסמל מתאר את אופייה החרושתי, על רקע התלמים המסמלים את סביבתה החקלאית של העיר. מתחת לשער רחב הפתוח בפני באיה, שובצו המילים "ושבו בנים לגבולם" (מתוך ירמיה ל"א, 16). ואכן, זכתה העיר, ורבים מן העולים אשר שבו לארץ ישראל, קבעו בה את ביתם ומצאו בה את פרנסתם.
חזון העיר לוד: "עיר מטופחת ובטוחה, המובילה בתחום החברתי והחינוכי, שתושביה גאים לגור בה והיא מהווה מוקד משיכה לאוכלוסיה איכותית בלב הארץ".
חזון העירייה: "עיריית לוד תפעל כארגון יעיל המעמיד את התושב במרכז עשייתו, מספק שירות איכותי ורואה בעובדיו משאב אנושי חשוב ביותר".

יעדי החזון העירוני:

  • שמירת צעירים בעיר, פיתוח דיור בר השגה ומשיכת אוכלוסיות חדשות ויציבות, הפיכתה לעיר אטרקטיבית בעיני אוכלוסיה צעירה ואוכלוסייה חדשה ובלימת ההגירה השלילית;
  • צמיחה כלכלית מואצת הנשענת על הפיכת לוד למוקד עליה לרגל עבור מבקרים ויזמים ולמרכז עסקים, תעסוקה ותעשייה;
  • לוד כעיר מחוז מרכזית, הנהנית מיתרון עצום בזכות מיקומה במרכז המדינה ומהנגישות לצירי תחבורה מרכזיים;
  • הפיכתה של לוד למוקד תיירות – פיתוח מסלול תיירות והגדלת נפח תיירות הפנים;
  • שדרוג מעמדה ותדמיתה של העיר בעיני תושבי העיר ואזרחי המדינה;
  • לוד כ''עיר חינוך'' המקדמת חדשנות ויזמות חינוכית וקידום ההשכלה הגבוהה.
  • לוד כעיר רב תרבותית וחברה רבגונית, עיר פתוחה ופלורליסטית, סמל לדו-קיום המושתת על ערכים של סובלנות, הבנה וכבוד הדדי.
  • שיפור איכות הניהול העירוני, עירייה ידידותית לתושב, יעילה, יוזמת, יוצרת ויצירתית המעניקה רמת שירות גבוהה לתושביה .
  • עיר בטוחה לתושביה המקפידה על חוק וסדר בתחומה.

ראשי העיר לוד לאורך השנים

פסח לב - מונה על ידי משרד הפנים ב-5 במאי 1949. כיהן בתפקיד עד 1959

אלכסנדר קמיל - 1959 עד 1964

שרגא שוולבה - 1964 עד 1965

צבי איצקוביץ -  1965 עד 1978

משה אפרת - 1978 עד 1983

מקסים לוי - 1983 עד 1996.

בני רגב - 1996‏ עד 1998.

פנחס עידן - 1998‏ עד 2000.

אריה ביבי - 2000‏ עד 2002, יושב ראש הוועדה הקרואה.

מקסים לוי - מאי עד אוקטובר 2002. נפטר לאחר 5  חודשי כהונה

בני רגב - מנובמבר 2002. בעקבות פטירתו של לוי מונה רגב, שהיה ממלא מקומו, לתפקיד ראש העירייה. רגב זכה בבחירות שנערכו באוקטובר 2003. בשנת 2007, בעקבות מינויה של ועדת חקירה לתפקוד העירייה, החליט שר הפנים, רוני בר-און לפטר את רגב מתפקידו, לפזר את המועצה ולמנות ועדה קרואה לניהול העיר למשך 4 שנים.

אילן הררי - 2007 עד 2011. יושב ראש הוועדה הקרואה.

מאיר ניצן - החל מפברואר 2011 עד 2013. יושב ראש הוועדה הקרואה.

יאיר רביבו - החל מאוקטובר 2013.

 

ראש העיר ה-11 של לוד, עו"ד יאיר רביבו

עו"ד יאיר רביבו הינו ראש העיר הנבחר ה-11 של העיר לוד, מאז הקמתה (מלבד 3 יו"ר ועדות ממונות שכיהנו בעיר בשנים 2000- 2002, 2007- 2011, 2013-2011).

יאיר רביבו, 43, נשוי ליקירה ואב ל-4 ילדים, תושב שכונת גני יער בלוד. רביבו נולד בלוד והתחנך בביה"ס "הבנים" ובהמשך בתיכון "רמלה לוד". באקדמיה הצליח באופן יוצא דופן להשיג 3 תארים ב-4 שנים כשאת כולם הוא סיים בהצטיינות ובתואר מצטיין דיקן הפקולטה. הוא בוגר תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון בערבית ומדעי המדינה, במהלך לימודיו נבחר לכהן כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בר אילן.

בעבר שימש יאיר רביבו כמנכ"ל וגזבר של המועצה המקומית ירוחם וב-6 השנים שקדמו למינויו כמנכ"ל העירייה, שימש כמנהל רשת המתנ"סים בעיר, אותה שיקם בהצלחה לאחר קריסת הרשת הארצית.

באפריל 2011 מונה עו"ד יאיר רביבו ע"י מאיר ניצן לתפקיד מנכ''ל עיריית לוד. בתקופת כהונתו כמנכ"ל עיריית לוד, הוביל עו"ד רביבו פרויקטים רבים בתחום הפיתוח, התשתיות, הביטחון האישי, התרבות והחינוך, ויצר קשרים הדוקים עם שרי הממשלה ומשרדי הממשלה השונים.

יחד עם ניצן הוביל רביבו שינויים והישגים בהם הבראת העירייה מבחינה תקציבית תוך הפיכתה מעירייה גירעונית לעירייה בעלת איתנות פיננסית עם עודף תקציבי מצטבר.

בין המהלכים הבולטים שהוביל רביבו בלוד, ניתן לציין את הבאת בית המשפט המחוזי בלוד, שיקום והקמת פארקים מודרניים וחדשניים ברחבי העיר, ופעילות רחבת היקף בתחום המיחזור ושיפור חזות העיר. במהלך שנים אלה, היה יאיר רביבו שותף בכיר להקמת כפרי הסטודנטים בלוד, סייע בהרחבת האחיזה הסטודנטיאלית בעיר ובקידום קהילות צעירים וסטודנטים שמהווים חיזוק משמעותי לקהילה המתגוררת בלוד, כמו גם בקידום הקמת מרכז צעירים לבני 18-35 הנותן מענה והכוונה בתחום ההשכלה, התעסוקה והמעורבות הקהילתית.

בתחום החינוך היה שותף בכיר ליישום תכנית אב לחינוך שבין הישגיה הבולטים: ארגונה מחדש של מערכת החינוך תוך האחדת המבנה הארגוני בכל אחד מזרמי החינוך, העברת התיכונים בעיר לרשתות חינוך מובילות במדינת ישראל שהביאה לעלייה מתמדת בשלוש השנים האחרונות, של כ-10% באחוז הזכאים לבגרות, מ-35.4% בתש"ע ל- 44.97% בתשע"ב, כמו גם עלייה מתמדת בציוני המיצ"ב בבתי הספר היסודיים.

אט אט ביסס את מעמדו בזירה הציבורית כאדם ערכי, משכיל, ישר ומקצועי, בעל כישורי מנהיגות, ניסיון ויכולת חשיבה. חרף צניעותו, ניחן יאיר רביבו במרפקנות ובנחישות כמי שיודע להגדיר באופן ברור ומוחשי את מטרותיו, להכריע ולקבל החלטות קשות באומץ רב על אף הסיכון, ומעל לעל לשמש דוגמא אישית. יכולתו של יאיר להיות קשוב לאנשים כמו גם יכולתו לאחד ולקרב לבבות בין כל גווני האוכלוסייה בעיר, היוו ככל הנראה את הסיבות העיקריות לאימון הרב לה זכה מצד הבוחרים הלודאים. 

 

בחירתו של עו"ד יאיר רביבו ברוב עצום, הפיחה תקוות חדשות בלב תושבי העיר והחזירה את האמון של התושבים בעיר ובעירייה; רביבו זוכה להערכה בקרב כל מגזרי האוכלוסייה בעיר לרבות במגזר הערבי.

מאז נבחר, מוביל ראש העיר  לשיפור מהותי בכל תחומי הפעילות העירונית, בתוך כך להרחבה ושיפור בשירות לתושב וזאת תוך שקיפות, יידוע התושב ושיתופו בנעשה בעיר ויצירת תרבות עירונית פתוחה, מעודדת ואתגרית יותר.

רביבו תורם רבות בזכות אישיותו וניסיונו ליצירת עמדות חיוביות כלפי העיר לוד, תוך יצירת אהדה וסולידריות עירונית בעיני התושבים אשר חשים כי העיר לוד עוברת מהפך של ממש בכל הקשור לאיכות החיים הכוללת: תשתיות, פיתוח, חינוך, ביטחון אישי, רווחה וקהילה.

בבחירות 2018 נבחר יאיר רביבו לקדנציה נוספת והצליח להרכיב קואליציה מקיר לקיר שבה שותפים כל 19 חברי המועצה.

 

כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך

close